אבני ואח' נ' מאליבו חלקי חילוף משומשים לרכב בע"מ ואח'

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב, ובראשית הדברים אתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן ההחלטה, על אף ההסדר הדיוני, לו הסכימו הצדדים.

התביעה הוגשה ללשכת ההוצל"פ כתביעה לסכום קצוב, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, וכבר עתה אני קובעת כי התביעה מתאימה לסדר דין זה.

כתב התביעה מסתמך על הסכם, שנחתם בין המבקשים לבין מר סנקרי ביום 24/9/03 וכן על הסכם לפיו רכשו המבקשים את זכויותיו של מר סנקרי מכונס הנכסים על זכויותיו של האחרון מיום 14/8/05. סכום התביעה קצוב, ומבוסס על מנגנון החישוב המופיע בהסכם עם מר סנקרי. הדבר מהווה ראשית ראייה להתחייבות, העומדת בדרישות הפסיקה בסדר דין מקוצר: הלכה היא, כי הראיה שבכתב, הנדרשת על פי תקנה 202(1)(א), איננה חייבת להוות ראיה למלוא עילת התביעה, אלא די בראשית ראיה בלבד ודי בכך שהמסמך ביחד עם עדות אחרת ישלים את הוכחת התביעה (ד. בר-אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית (2006), עמ' 141).  סכום התביעה קצוב, במובן שהוא ניתן לחישוב אריתמטי (גם אם נדרשו 150 עמודי כתב תביעה על מנת להציגו), על כן התביעה כשירה להתברר כתביעה לסכום קצוב, ואני דוחה את הטענה כי יש לקבל את ההתנגדות מטעם זה בלבד, שהתביעה אינה מתאימה לסדר הדין.

מובן כי אין בטענה זו כדי לפגוע בטענות ההגנה, ולכך היתה כוונתי, כאשר המלצתי לצדדים להסכים לוותר על הדיון בהתנגדות במעמד הצדדים.

למבקשות עומדות מספר טענות הגנה, אשר הדיון לא היה יכול לשנות את התוצאה כי יש לקבלן, ולשמוע הוכחות בגינן.

1.העדר עילה ביחס לנתבעת מס' 2. החוזה שצורף לכתב התביעה בין מר סנקרי לבין הנתבעות אינו קריא, וכל הצד הימני שלו מושחר. המבקשות צירפו רק את העמוד הראשון בצורה קריאה יותר, ושם נראה כי בצד השוכר נרשם:

מאליבו-בית מלאכה לשיפוץ מנועים

ע"י המנהלת גב' רותי זטלאוי, ת.ז. ...

שיקראו להלן לשם הקיצור: " ה ש ו כ ר י ם ".

בעמוד האחרון של החוזה נרשם בצד שמאל למטה:

"השוכרים"

זטלאוי רותי

מאליבו-בית מלאכה לשיפוץ מנועים

החתימה על החוזה היא ע"י "רותי" בלבד, פעם אחת וללא חותמת.

עם זאת, בתחתית העמוד הראשון של החוזה, שצורף ע"י המבקשות, רשום בכתב יד:

"... שהשיפוצים יבוצעו ע"י השוכרת על חשבונה הפרטי בלבד..."

ומאוזכרת "השוכרת" עוד מספר פעמים.

במכתבי ב"כ השונים של המשיבים יש התייחסות לפעמים לשוכרת יחידה ולפעמים לשתי שוכרות.

בנסיבות העניין אני סבורה שאין מקום למחוק את התביעה על הסף, אך לא ניתן לקבוע בשלב זה מי היא השוכרת, אפשר שזו המבקשת מס' 2, גב' זטלאווי, החתומה אישית ואפשר שזו המבקשת מס' 1 שגב' זטלאווי חתמה רק כמנהלת שלה. מהצ'קים שהוצגו עולה כי הם שולמו ע"י הנתבעת מס' 1. בשלב זה אין צורך ואין תשתית ראייתית לקבוע ממצאים, ואני מקבלת את הטענה כי המבקשת מס' 2 אינה צד להסכם, כטענת הגנה לכאורה.